דייט סוער בין ברלין ליפו ברלין היא
עיר עם הפרעת נפש. תזזיתית, קופצת, בועטת. מה הפלא שמכל ערי תבל
היא בחרה לצאת דווקא עם יפו, הפְרֵחָה שלנו, לדייט אמנותי משותף.
זיו תדהר על המופע "ברלין-יפו קפיצת דרך"
ברלין. עיר
עם הפרעת נפש, או הפרעת נפש עם עיר. כמעט ארבעים שנה הייתה נתונה
באישפוז יום כפוי. יום אחד, כנראה בהשפעת מהפכת הסרוטונין, נמלא העולם
אמונה שטיפול תרופתי צמוד ישחרר אותה אחת ולתמיד מהצורך הבלתי מתפשר
בהשגחה צמודה.
ברלין, העיר שחוברה לה יחדיו, מתעוררת מזה שני
עשורים, לעוד בוקר מצוחצח וממורק להפליא, ולא שוכחת לבלוע מנה מדודה של
כדורי הרגעה. בינתיים, אפשר לומר באופטימיות זהירה, זה עובד איכשהו. לא
שאפשר לברך על איזון. מה פתאום איזון? ברלין לעולם תהיה מחורפנת. תמיד
הייתה.
ברלין, עיר יפה ומקוללת מתדפקת אחוזת אמוק על דלתות ערי
העולם בחיפוש אחר חיבוק קטן של תקווה. זה לא שהיא לא רוצה זוגיות. היא
פשוט לא באמת מסוגלת להיכנס עכשיו להתחייבות של חתונה. אין לה, בלי עין
הרע, בעיות בתפקוד המיני. היא רק מתוסבכת רגשית ולכן מה הפלא, שמכל ערי
תבל החליטה לצאת דווקא עם יפו הפְרֵחָה שלנו, לדייט אמנותי משותף.
מבחינה אסטרולוגית
מדובר בסיוט של ממש. רק שבאמנות כמו באמנות, על בימת המחול במרכז סוזאן
דלל, זה נראה לשעתיים קלות די אופטימי. בהחלט יש מצב. על השידוך
אחראיות שתיים. להקת "דה-דה דאנס", מצד הכלה (ישראל) והאם החורגת צחת
העור ותכולת העיניים "wee dance company" (ברלין,
גרמניה).
המסך עלה על שיתוף הפעולה
היצירתי
שיתוף הפעולה בין שתי להקות המחול החל עוד
לפני שלוש שנים כמסגרת עבודה משותפת לפסטיבל "הרמת מסך". משם קצרה הדרך
למופע "יפו-ברלין- קורצשטרקה" (ה"קללה" בגרמנית משמעה: כרטיס נסיעה
יומי ברכבת). המופע מבוסס על יצירות קצרות שמלוות בסרטוני וידאו,
המתארים תמונות מסע במערכת הרכבות העירונית של ברלין. הופעת הבכורה
נערכה לפני כשנה בגרמניה ועכשיו גם אלינו הגיעה הבשורה בגרסת הלבאנט:
"ברלין-יפו קפיצת דרך".
הבחירה באוסף קטעים
קצרים היתה נבונה. במקום ארטילריית שיעול טורדנית וחריקת מושבים
הכורעים תחת עודפי תחת, זכו עשרת הרקדנים, בקהל מרותק ומאה אחוזים
מרוכז.
הנושאים המגוונים, גבולות הגוף, יחסים רומנטיים, מוות
וגם פוליטיקה, ניתנים במנות מדודות ומאופקות מבלי להכניס בברוטאליות
בבטן הרכה. יש הרבה הומור ושמחת חיים בכריאוגרפיה של יערה
דולב ועמית גודלנברג (דא-דא דאנס) המתקיימת
בהרמוניה מעוררת חשד, לצד מרקו וייגארט, דן
פלג (הישראלי) וסאמר אולריקסון נציגי וי
דאנס.
זה מפגש משכנע, לא מעיק ולעיתים אף מצחיק, בין בני-אדם
על בימה טעונה אחת. הפעם תודה לאל, מבלי ליפול למלכודות "סל תרבות" של
יחסי ישראל, יהודים, ערבים, גרמנים, נאצים לאן?
קטעי הוידאו
מרתקים ואסתטיים מאוד. ערוכים בקצב נכון, בלי שמץ יומרנות פרובינציאלית
להוכיח משהו לאומה ולעולם. המרתק והמרגש שבהם הוא זה שבו מיטלטלת
המצלמה בעירפול חושים מוחלט בתוך מבוך מסדרונות אינסופי של בנין משרדים
עלום בגרמניה. ברקע חריקותיה ושאגותיה של ה-U-Bahn (התחתית של ברלין)
ההולכים ומתגברים ככל שתנועת המצלמה הופכת מהירה וניירוטית עד כדי
עילפון, בחיפוש נואש אחר מפלט.
צמד רקדנים על הבמה מלווה את
המראות בתנועה מחושבת וכמעט מהונדסת. הדיוק החד והמהפנט גובל בחולניות
מבעיתה. המתח שנוצר מותיר את החוויה עמוק בנפתולי המעיים. רק אח"כ
בהפסקה, בדרך לשרותים, אפשר יהיה להסביר שזוהי גלוית נוף בגווני רנטגן
של ברלין כאן ועכשיו.
עיר עם נטיות אובססיביות, שהתקפיה
הפסיכוטיים ניכרים בעיקר בבניה החדשה. הלכה למעשה מחברים זה לזה
מהנדסים גרמנים את רחובותיה הישנים-חדשים של העיר. רק להולך בהם נותרת
תחושת מחנק מעיקה של שיוט בין קרעי עיר שלא נפגשים
לעולם.
תנועה מקוטעת ושבורה
גם על
הבימה, התנועה מקוטעת ושבורה. הגוף קורס באינספור נסיונות אבודים להשיג
רגע חסד של שווי משקל. המעברים המוסיקליים בהתאם חדים ותזזיתיים.
ווריאציות גולדברג של באך, מופרעות בחוסר נימוס (גרמני) משווע ברעש
טרטור מכונות. גיוועלד!
בתום מופע בן שעתיים נותרת תחושה
משחררת, נשית, מלאת ברק ורעננה, שאף אחד מהיוצרים לא ניסה לשכנע, לחנך
ולהטיח בפני הקהל איזו משנה פסיכו-פוליטית סדורה. אימת מוזיאון יד-ושם
החדש בירושלים סיפקה לכולנו תזכורת כאובה כי מעיר ציון לא תצא בזמן
הקרוב תורה. אולי לא נתנו כל השנים סיכוי הוגן לדייט קצת מופרע בין
ברלין ליפו. דבר אחד ברור לחלוטין. מתח אירוטי לא חסר שם.
נ.ב. כש"wee-dance" יעלו עוד רגע על טיסת
לופטהאנזה בחזרה לגרמניה, אנחנו נישאר כאן עם "דא-דא דאנס" הישראלית.
לפני חמש שנים הוקמה על-ידי יערה דולב ובן זוגה לחיים
עמית גולדנברג, ממייסדי הרכב "שקטק" ופליט "בת-שבע".
עוד הוכחה שברלין היפה והכעורה, המתמרקת והשבורה, לעולם תתקנא בפרץ
נדיר כל-כך של יופי, אינטלגנציה וכישרון בלתי נגמר.
