|
|
|
|
|
 |
מחול של החיים
|
|
 |
 |
 |
|
|
להקת דה דה דאנס הישראלית ו- ווי דאנס מגרמניה יצרו חיבור מדהים בין טכנוקרטיות גרמנית חדה יחד עם ישראליות שובבה וקורצת. אורית רונאל התפדחה מרוב אושר
מאת: אורית רונאל
נוסף בתאריך: 02.03.06
|
|
|
מסמרים ונוצות
|
|
צילום: עדי מזן
|
|
|
ברוב הופעות המחול שצפיתי בחיי מצאתי את עצמי יושבת בקהל מרחמת נורא על הרקדנים המסכנים שגופם נדחף לתנועות בלתי אפשריות שהבורא בטוח לא חשב עליהן כשתכנן את גוף האדם ומשתעממת למוות. לעומת זאת כשנופלת בחלקי הופעה טובה אז משהו קורה לי בגוף. לא נעים להגיד אבל הוא מתחיל קצת לזוז בתנועות קטנות ובלתי מורגשות, שכולי תקווה שרק אני חשה בהן, השרירים קצת דוחפים לכאן ולכאן, הגב מזדקף לפי הקצב, הצלעות קצת נפתחות, בקיצור פדיחה.
|
|
זה מה שקרה לי כשצפיתי בהצגת ההשקה למופע "ברלין-יפו, קפיצת דרך" בסוזן דלל. המופע עצמו הוא חיבור מדליק בין שתי להקות– דה דה דאנס הישראלית ("הפולניות", "מכונות") ו- Wee Dance הגרמנית שחברו לשיתוף פעולה כבר בעבר במסגרות שונות ועכשיו יוצאים במופע משותף אחד שמיועד להסתובב בארץ בין ערי הפריפריה ולעודד שם רקדנים מקומיים שייקחו חלק במופע (במהלך חצי השנה האחרונה קיימה הלהקה מפגשים עם תלמידים באולפני המחול בישובים השונים וצרפה חלק מהתלמידים למופע).
המופע עצמו מבוסס על יצירות מחול קצרות שמבוצעות על ידי תשעה רקדנים משתי הלהקות ועל אורחים שיצטרפו ללהקה כמו רננה רז, סלבריטאית המחול המהוללת.
|
|
דה דה דאנס הוקמה על ידי שני בוגרי 'בת שבע', יערה דולב ורונן גולדברג, שהם גם זוג בחיים, מה שבא לידי ביטוי בעוצמה בקטעי הסולו היפים של השניים. המופע כולו מורכב מחיבורים בין אומנים שונים שמגיעים ממקומות שונים (ארה"ב, גרמניה וישראל) ומעשייה שונה וחוברים יחד.
החיבור הזה מצליח להביא את הטכנוקרטיות הגרמנית הבלתי מתפשרת יחד עם הישראליות השובבה והקורצת ולמרות שהקבוצה עובדת בהרכב מלא רק כמה ימים לפני כל מופע (בגלל המרחק הגיאוגרפי ועלות השהייה בארץ זרה) נראה כאילו הם קבוצה הרמונית אחת.
זאת, יחד עם המוסיקה היפה והרמה הטכנית הגבוהה של הרקדנים (יערה דולב וקרן מלכית מהפנטות) מתלכדים לכדי מופע מרגש וסוחף שגורם לך לרצות לעלות על הבמה ולתרום איזה פלייה משל עצמך.
אולי בעצם כדאי שלא.
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|